משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב
הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". וְכָל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וְחוֹלֵק כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּמִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חוֹטֵא וְשׁוֹטֶה. וְעַל זֶה הִזְהִיר שְׁלֹמֹה וְאָמַר (משלי כה ו) "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ". וְכָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּמֵקֵל גּוּפוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ הוּא הַגָּדוֹל הַמְכֻבָּד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. וְכֵן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר (שמואל ב ו כב) "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי". וְאֵין הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֶלָּא לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי ה' שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו טז) "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'": סָלִיק הִלְכוֹת שׁוֹפָּר סֻכָּה וְלוּלָב
פתיל תכלת
אכן כשמלכות שמים מאירה בזיוה והודה והדרה בשלמות, כבימי שלמה המלך ע"ה כדאיתא בזוה"ק (אחרי ס"א. ובכמה דוכתי) ביומין דשלמה הוה סיהרא באשלמותא יעו"ש, אז היא במעלת הוד מלכות, וכמו שנאמר (דברי הימים א כ״ט:כ״ה) ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוד מלכות, וענין הודיה הוא במלכות בית דוד ביותר, כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ד.) הוד הוא דרגא דדוד, וכן איתא במדרש רבה (ויצא פ' עא) לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה יהודה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני דוד אמר הודו לה' כי טוב, וכמו שלמדו משלמה המלך מדת הכריעה למלך (ברכות לד:) המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו, ובמס' מגילה (יא:) דוד הוא הקטן, הוא בקטנותו מתחלתו ועד סופו יעו"ש, כי ענין הודיה מצד האדם הוא שיכפוף כל קומתו מותר האדם מן הבהמה ולבטל עצמו בביטול עצום נגד הש"י ואפילו במקום שאינו יודע ההנהגה יבטל עצמו ביטול גמור, וכמו דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך וכמו שהשיב דוד המלך ע"ה למיכל בת שאול (שמואל ב ו׳:כ״ב) ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ושורש מדת ההוד הוא לקבוע ההודיה הזאת בשורש נפשו, וכדאיתא בירושלמי מס' ברכות מחזיק אנא טיבותא לרישא דכד מטי למודים מנפשיה כרע יעו"ש, ולכן נתן הש"י עליהם מדת הודו שהכל יכירו עליו שאהבת הש"י בוער בלבו והכל יודו שלו נאה המלוכה, וכמו שמצינו שאף אחיתופל שהיה שונאו צוה לבניו אל תמרדו במלכות בית דוד, והוא שהש"י נתן עליו הודו וניכר לכל שעובד מעומק לבו: